Giv’ah Achat - גבעה אחת
היה היתה גבעה אחת שטופת-פרחים, טללים הישקוה
היה היתה ביקתה אחת, צריף עץ יחיד, במרחבים
עתה, בנטות צילו הזמן על זיכרונות וגעגוע
הן רועדות בערפל עם רוח זע בעשבים
ברזל ישן, גשמים וטל החלידו להב-מחרשת
כל הכלה והכומש שב להיות פשוט עפר
פתאום תחוש איך יד-הזמן על עפעפיך מגששת
ומניחה שנים כבדות עלי כתפך העייפה
בבות-עיניך עצומות
תקשיב עמוק אל תוך חייך
על גבעתך האפורה רוטט מסך הערפל
יחף תפסע, ומהורהר
על הדשאים ומעליך
ירחפו בנטות היום עטלפים מעוף יפה
תוסיף לנדוד במשעולים, רחוק מחסד-נעוריך
אבל קרוב מהם לנהות אל השנים הראשונות
אל גבעתך, אל היפה, אשריך, איש, אם אחריך
עוד תישאר גבעה כזאת שטופת פרחים וזיכרונות
בבות-עיניך עצומות
תקשיב עמוק אל תוך חייך
על גבעתך האפורה רוטט מסך הערפל
יחף תפסע, ומהורהר
על הדשאים ומעליך
ירחפו בנטות היום עטלפים מעוף יפה
[גשר]
בבות-עיניך עצומות
תקשיב עמוק אל תוך חייך
על גבעתך האפורה רוטט מסך הערפל
יחף תפסע, ומהורהר
על הדשאים ומעליך
ירחפו בנטות היום עטלפים מעוף יפה
היה היתה גבעה אחת שטופת-פרחים, טללים הישקוה
היה היתה ביקתה אחת, צריף עץ יחיד, במרחבים