זריחה על המדבר [לייב בגריי]
יזהר אשדות, אלונה קמחי
זריחה על המדבר, עולה לאט לאט
נדרך אל המחר, בלי להרגיש כמעט
הילד בתוכי הולך לי לאיבוד
עכשיו זה אמיתי, קרב סף הבגרות
עוצם את העינים, שוכח את כולם
חובק את השמיים
ולוקח פסק זמן מהעולם.
והלב קורא, והלב קורא
לפגישות חדשות וערים רחוקות
אהבות שאוהב וכאב שאכאב ממחר.
מתוך השכחה, הזיכרונות עולים
חמים כמו הזריחה, פרועים כמו הגלים
בנעלי עקב וגופיה כתומה
כשהיא רקדה הלב דילג על פעימה.
והלב קורא, והלב קורא...
אותו חלום מתוק, הולך ונעלם
נושם עמוק עמוק
ולוקח פסק זמן מהעולם.
והלב קורא, והלב קורא...